פסק-דין בתיק ע"א 45200-08-10

א.         בפנינו ערעור וערעורים-שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ישראלה קראי - גירון) מיום 6.5.2010, בתיק ת.א. 5995/05 , שלפיו חוייבה המערערת (שיכון עובדים) לשלם למשיבים מס' 1 את סכומי הפיצויים כפי שפורטו בגוף פסק הדין של בית משפט קמא (בפרק הדיון הפרטני), בגין ליקויים שנמצאו בדירות נשוא פסק הדין, לרבות הרכוש המשותף, וכן גם פיצוי גלובלי לדיירים בגין עוגמת נפש.

ב.         ענייננו בתביעה שהוגשה על ידי 38 תובעים (המשיבים מס' 1), שהם בעלי הזכויות בדירות המצויות בבניינים משותפים ברח' בן צבי בקרית חיים. המערערת (להלן גם "שיכון עובדים") היא חברה קבלנית שבנתה בעצמה ו/או על ידי קבלני משנה את הבניינים המשותפים בהם מצויות הדירות של התובעים.

המשיבה מס' 2 היא הקבלן שבנה בפועל את הדירות בבניינים המשותפים לפי הזמנת שיכון עובדים, ואולם, משיבה זו נמצאת בפירוק ולכן גם לא התגוננה מפני התובענה.

המשיבות מס' 3: מצר פאר ואיכות מפעלים (1995) בע"מ, וכן דץ הנדסה ושיווק בע"מ, שימשו קבלני משנה של שיכון עובדים או של הקבלן, וספקי המרצפות בדירות התובעים וברכוש המשותף.

ג.          בית משפט קמא מינה ביום 6.9.06 את המומחה מר דן אורמן שהגיש את חוות דעתו מיום 21.1.07 (ת/1), בה קבע המומחה את ליקויי הבניה שקיימים ברכוש המשותף בשלושת הבניינים, וכן פירט את הליקויים בתשע הדירות הפרטיות.

בנוסף השיב המומחה מר אורמן על שאלות הבהרה שנשלחו אליו על ידי ב"כ המשיבים מס' 1 ועל ידי ב"כ שיכון עובדים.

ד.         בית משפט קמא קבע כי צודק ב"כ התובעים (המשיבים מס' 1) בטיעוניו כי עילת התביעה מתבססת גם על הוראות פקודת הנזיקין, ולא רק על הוראות חוק המכר (דירות) תשל"ג-1973, ולכן גם אילו היה ממש בטענת ב"כ שיכון עובדים לעניין חלוף המועדים לפי חוק המכר (דירות), גם אז עדיין היתה למשיבים מס' 1 עילת תביעה כנגד המערערת מכוח דיני הנזיקין וזאת בהתחשב בעובדה שנמצאו ליקויי בנייה בדירות וברכוש המשותף על ידי מומחה בית המשפט.

תמיכה לכך גם מצא בית משפט קמא בהתנהגות המערערת אשר ביצעה תיקוני ליקויים, למרות הטענות שהעלתה בדבר העדר אחריות הקבלן לליקויים, בגלל חלוף תקופת הבדק על פי חוק המכר (דירות).

ה.         בית משפט קמא גם דחה את טענות המערערת בדבר התיישנות ושיהוי, בהתחשב בקביעות המומחה מר אורמן, ובעובדה שהליקויים שמצא המומחה הם דינמיים ורוכש סביר, שאינו מומחה בתחום הבניין, אינו אמור לגלות ליקויים אלה במלוא היקפם, בראייה של קונה במועד קבלת הדירה, במועד ביצוע תיקוני שנת הבדק, או לאחריהם.

כמו כן ציין בית משפט קמא שיש ממש בטענה כי סביר שהליקויים נשוא התביעה התגלו במלוא היקפם רק לאחר קבלת חוות דעת מומחה התובעים, ובנוסף, עובדה היא שהמערערת, למרות טענותיה, הוסיפה וביצעה תיקוני ליקויים לפני ואחרי קבלת חוות דעת מומחה התובעים, דבר המלמד כי גם המערערת סברה שהתגלו ליקויים שלא ניתן היה לאתרם קודם לכן.

ו.          בית משפט קמא הוסיף וציין שהמומחה מר אורמן הגיש חוות דעת מקיפה, סבירה, וברורה, שהתבססה על בדיקות מדוקדקות של הדירות והרכוש המשותף, זאת בנוסף להסבריו של המומחה בתשובותיו המפורטות לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו, וכן בחקירתו בפני בית המשפט, שהינם הסברים סבירים.

ז.          בית משפט קמא דחה את טענת המערערת שיש לאפשר לה לבצע את התיקונים בעצמה, וזאת בשים לב לזמן הרב שחלף מאז מועד מסירת הדירות, ומשבר האמון שבין הצדדים, כשביצוע התיקונים על ידי המערערת עצמה, יביא להמשך יחסים בלתי רצויים בין הצדדים.

ח.         לעניין פגמי הרטיבות קבע בית משפט קמא שעל המערערת להמציא אחריות לתיקון פגמי רטיבות לתקופה נוספת בת 6 שנים, דבר שיכול ויינתן על ידי המערערת בתום 60 יום ממועד פסק הדין, או שהמערערת תשלם למשיבים מס' 1 פיצוי על פי קבלות שיספקו הדיירים להוצאות שהוציאו בגין השגת ביטוח לפגמי הרטיבות.

ט.         באשר לצדדים השלישיים (מצר ודץ), קבע בית משפט קמא שהוכח כי הם סיפקו את האריחים לפרוייקט הקמת הבניינים. בית משפט קמא קבע בפסק דינו מה הסכום שעל הצדדים השלישיים לשלם למערערת בגין אותם ליקויי ריצוף שהמומחה מר אורמן קבע שיש לייחסם לצדדים השלישיים.

לגבי ליקויי ריצוף נוספים, שלגביהם קבע המומחה מר אורמן, כי שתי סיבות אפשר וגרמו לליקוי באותה מידה של סבירות, חילק בית משפט קמא (כמוסבר בסעיף 9 של פסק הדין) במידה שווה את האחריות לפיצוי בגין ליקויי ריצוף אלה בין המערערת לבין הצדדים השלישיים (מצר ודץ), זאת כאמור לגבי אותם מקרים שבהם לא קבע המומחה מטעם בית המשפט על מי מוטלת האחריות בגין הליקויים.

בשים לב לכל אלה, קבע בית משפט קמא בסיפא של פסק דינו שעל צדדים שלישיים אלה, ביחד ולחוד, לשלם למערערת את הסכום של 2,630 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה, כאמור בחוות דעת מומחה בית המשפט, עד מועד חוות הדעת, ולאחר מכן הפרשי הצמדה וריבית עד התשלום בפועל.

בנוסף קבע בית משפט קמא שלגבי ליקויי הריצוף שהאחריות לגביהם חולקה בין המערערת לבין הצדדים השלישיים, ישלמו הצדדים השלישיים, ביחד ולחוד, למערערת סך כולל של 3,215 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כאמור לעיל.

כמו כן חוייבו צדדים אלה לשלם למערערת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ.

י.          בערעורה המונח בפנינו טוענת המערערת שהשאלה העיקרית המהותית העומדת ביסוד הערעור היא, האם צדק בית משפט קמא בקובעו בעמ' 9 לפסק דינו, פיסקה ג', סעיפים 1-2, שעצם הכתרת התביעה בכותרת חלופית להפרת חוזה של "דיני הנזיקין" מובילה למסקנה כי "עדיין קיימת לתובעים עילת תביעה בהתחשב בעובדה כי נמצאו ליקויי בניה בדירות וברכוש המשותף על ידי מומחה בית המשפט מכוח דיני הנזיקין" כשהתוצאה המשפטית הנובעת מקביעה זו היא "לא מצאתי ממש בטענת ההתיישנות והשיהוי".